פסק-דין בתיק ע"א 39421-02-10

1.         הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שמעון שר) בת"א 15097-03 מיום 14/1/10, בו הוכרעה המחלוקת בין הצדדים בקשר לבניית ביתם של המערערים על ידי המשיב כקבלן.

פסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה על ידי המשיב ובתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המערערים, חייב את המערערים להוסיף ולשלם למשיב סכום של 17,650 ש"ח, בתוספת מע"מ, נכון ליום 1/3/02, בגין עבודות נוספות שביצע המשיב, וכן יתרת תשלום בסך של 50,000 ש"ח נכון ליום 10/7/02. כמו כן אפשר בית המשפט קיזוז סכום של 5,216 ש"ח שחייב המשיב לשלם למערערים, נכון ליום 26/8/03, מועד הגשת התביעה.

2.         אין חולק כי ביום 1/3/02 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו הזמינו המערערים מאת המשיב עבודה לבניית מבנה שלד בישוב זיו הגליל, והתמורה נקבעה על פי "חוזה פאושלי" (להלן: חוזה הבנייה ).

עם סיום העבודה - כאשר לטענת המערערים לא השלים המשיב את עבודות הבניה כנדרש, ורשאים היו לקזז נזקים ואי השלמת העבודה - תבע המשיב את יתרת הסכום המוסכם, שאין חולק שאותה יתרה עמדה על 50,000 ש"ח.

כמו כן תבע המשיב תוספת תמורה בגין עבודות נוספות שנעשו, וכאשר המערערים טוענים כי אין הם חייבים בתשלומם, וזאת מאחר שיש לראותם כחלק מן ההסכם הפאושלי, מאחר שהמשיב לא מילא אחר התנאים המוקדמים, על פי אותו חוזה בניה, ולא הודיע למערערים על תוספת התשלום הנדרשת קודם לביצוע העבודות הנוספות.

במסגרת התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי המערערים, תבעו הם פיצוי בגין אי השלמת עבודת הבניה, פיצוי בגין איחור בסיום העבודה לאור התחייבות המשיב לסיים את עבודת הבנייה עד 31/5/2002 ובגין הוצאות דמי שכירות שנדרשו להם מעבר לתקופה המוסכמת, בשל העיכוב האמור.

3.         בפסק הדין של בית משפט השלום נקבעו העובדות הבאות:

חוזה הבנייה שהתמורה בו נקבעה על-פי "חוזה הפאושלי" נחתם לאחר שנמסרו למשיב תוכניות הבית, ולפיכך הצעת המשיב אשר נתקבלה על ידי המערערים היא בגדר התמורה החוזית המתחייבת לצורך בניית הבית האמור, על-פי אותן תוכניות;

בבנייה בוצעו עבודות נוספות אשר חרגו מהתוכניות המקוריות, ובעלותם צריכים המערערים לשאת;

לצורך קביעת קיומן של עבודות חורגות והיקפן הכספי, מונה מומחה מטעם בית המשפט (המהנדס ושמאי המקרקעין, מר דן ברלינר), אשר מיין וקבע את העבודות הנוספות והיקפן הכספי מצד אחד; ואת העבודות שנגרעו מן התוכניות ושלא בוצעו על ידי המשיב מצד שני;

בקיזוז בין שני הסכומים הנ"ל, נותרו המערערים חייבים בגין העבודות הנוספות על פי חוות הדעת שאומצה על ידי בית המשפט, סכום של 17,650 ש"ח, נכון ליום 1/3/02;

עוד קבע בית המשפט, כי יש לקבל את תביעת המשיב לפיה סיים את כל עבודת הבנייה כנדרש, ולכן זכאי הוא ליתרת הסכום המוסכם שטרם שולם בסך של 50,000 ש"ח.

לפיכך קבע בית המשפט כי יש לקבל תביעת המשיב ולחייב את המערערים לשלם לו את יתרת התמורה המתחייבת - 50,000 ש"ח נכון ליום 10/7/02, ועוד 17,650 ש"ח נכון ליום 1/3/02.

בתביעת המערערים ובהתייחס לטענות ההגנה שהועלו על-ידי המערערים, קבע בית המשפט כי:

אחריותו של המשיב בגין עיכוב בעבודות החשמל - נזק שהועמד על סכום של 2,100 ש"ח;

על פי חוזה הבנייה היה על המשיב לסיים את עבודות הבנייה עד ליום 31/5/02; הבנייה הסתיימה במועד מאוחר יותר (יולי 2002), ולכן נקבע איחור מעבר ל- 7 ימים מן התאריך הקובע, כתקופה בגינה זכאים המערערים לפיצוי, וזאת בסך של 150$ לכל יום של עיכוב מהחשבון הסופי, ובסך הכל עבור 45 ימים.

טענת המשיב כי יש לקצר את תקופת העיכוב, אשר נגרמה בעיקרה בשל העבודות הנוספות שנדרשו, נדחתה על ידי בית המשפט. לפיכך נקבע פיצוי בגין האיחור שהועמד על 6,750 דולר על פי שער דולר של 4.66 ש"ח.

יחד עם זאת ראה בית המשפט בסכום שנקבע כפיצוי שיש בו משום אלמנט עונשי, ולכן נמנע מלאשר דמי שכירות לכלל תקופת השכירות אותה תבעו המערערים, באותה דירה חלופית ששימשה אותם בעת שהמתינו לסיום הבנייה. וכך, מתוך תקופה של 6 חודשים, אישר בית משפט קמא פיצוי בשווי של 3 חודשים בלבד.

            בית משפט השלום הוסיף והבהיר כי סכומים שנפסקו בערכים דולריים לא יישאו הפרשי הצמדה וריבית " וזאת מן הטעם כי ערך הדולר ביום התשלום גבוה באחוזים רבים מערך הדולר נכון להיום (14/1/10, מועד מתן פסה"ד - ש' ו') ".